בלי חליפה, בלי התנצלות, בלי פחד לשחרר: מה מנהיגים יכולים ללמוד מנוי הדס, שהפכה חלום לאימפריה של 200 מיליון שקל

כיועצת ארגונית, הקשבתי לראיון של נוי הדס לענבל מצנע בפודקאסט המצליח "מה למדתי מנשים מצליחות", ושלפתי שתי תובנות מרכזיות: איך האצלת סמכויות הפכה עסק קטן לאימפריה, ולמה כל מנהיג צריך רשת תמיכה מודעת. קריאה למנהלים שרוצים לצמוח.

נוי הדס: מה מנהיגים יכולים ללמוד מהסיפור שלה

בגיל 21, בלי רקע בעסקים, בחשבונאות או בחקלאות, נוי הדס החליטה להקים רשת חנויות בוטיק לפירות וירקות. היום, לפני גיל 34, היא מנהלת אימפריה של 15 סניפים, אתר משלוחים, 400 עובדים ומחזור של מעל 200 מיליון שקל.

אבל מעבר לנתונים המרשימים, מה שמעניין אותי כיועצת ארגונית הוא האופן שבו היא בונה את המנהיגות שלה. בראיון בפודקאסט "דברים שלמדתי מנשים מצליחות" היא חושפת כמה

יכולים ללמוד מהן.

על להיות את עצמך בעולם עסקי

נוי מספרת שבתחילת הדרך ניסתה ללבוש חליפות גבריות כדי "להיראות" כאשת עסקים. די מהר היא הבינה שזה לא היא, והחליטה: "אסור לי לשנות את עצמי. ככה הצלחתי".

היא מתארת איך נכנסה לפגישות עם מנכ"לים של חברות גדולות עם התינוק שלה, הניקה במהלך הפגישה, והחליפה חיתול על השולחן כשהיה צריך. "זה משהו שאני לא צריכה להתבייש בו", היא אומרת. "להפך - מי שיושב מולי צריך להעריץ את זה שבאתי".

זו לא רק הצהרה פמיניסטית. זו החלטה ניהולית לא להשקיע אנרגיה בלהיות מישהי אחרת, ולהפנות את כל המשאבים לבניית העסק.

על האומץ לשחרר: האצלת סמכויות כמנוע צמיחה

"אם לא הייתי משחררת, הייתי נשארת עסק קטן".

המשפט הזה של נוי מסכם אחת הסוגיות המורכבות ביותר למנהלים. היא מתארת תהליך אבולוציוני: בהתחלה הכל היה בידיים שלה - היא הייתה השליחה, נהגת המשאית, אחראית על שירות הלקוחות ועל המיתוג. לאט לאט, ככל שהעסק גדל, היא הבינה שחייבים לשחרר.

מה שמעניין הוא הדרך שבה היא עשתה את זה. לא שחרור חד וחיתוך של "ביי וזהו", אלא תהליך של ליווי: "להיות מלווה לשחרור, ועד שאני מרגישה שזה באמת בידיים טובות - רק אז לתת את המפתחות".

ועוד משהו חשוב: היא בנתה מערכת טכנולוגית שמאפשרת לה בלחיצת כפתור לראות את כל הנתונים של העסק. "זה עוזר לי לשחרר" היא מסבירה. הדשבורד הוא לא רק כלי ניהולי - הוא מנגנון פסיכולוגי שמאפשר למייסדת לתת אמון בלי לאבד שליטה.

על רשת תמיכה מודעת

כששאלו את נוי מה עוזר לה ברגעים קשים, היא לא דיברה על מנטורים עסקיים או יועצים. היא דיברה על שלושה אנשים: בעלה, אביה ואמה.

אבל הנקודה המעניינת היא שהיא יודעת בדיוק לאיזה אחד מהם לפנות בכל סיטואציה: "לאמא שלי אני הולכת כשאני צריכה עצות. לאבא שלי כשאני צריכה אהבה אינסופית. ולבעלי כשאני צריכה להרגיש ביטחון".

זו לא סתם רשת תמיכה - זו רשת תמיכה מודעת ומכוונת. היא למדה לזהות מה היא צריכה ברגע נתון, ולדעת מי יכול לתת לה את זה. מיומנות שלא מדברים עליה מספיק בהקשר של מנהיגות.

הירהורים: הסיפור של נוי מעלה כמה שאלות ששווה לעצור ולחשוב עליהן

האם יש תחומים שאתם נאחזים בהם כי אף אחד לא יעשה את זה כמוכם? מה היה קורה אם הייתם משחררים אותם?

מי נמצא ברשת התמיכה שלכם? האם אתם יודעים לזהות מה אתם צריכים ולפנות לאדם הנכון?

והשאלה הכי חשובה: כמה אנרגיה אתם משקיעים בלהיות מי שאתם חושבים שצריך להיות, במקום להיות מי שאתם?

שלכם,

יעל-דרור כהנוביץ

יועצת ארגונית