שיחה מהקישקעס על אומץ ניהולי: לעורר את שריר האומץ אצל מנהלים ועובדים בארגון

"כדי לשנות את כל מה שאתה מתלונן עליו,

נדרש שכל מנהל בארגון שלך יפעל ויקבל החלטות מתוך אומץ ניהולי"

כך עניתי לו בזמן שעיניו נפקחו וחיפשו אצלי תשובה יותר פרקטית מסתם סיסמה על אומץ.

"מה זה אומר יעל? איך מחדירים אומץ ניהולי? מה צריך לעשות?"

ריבוי השאלות שלו גרמו לי להבין שתשובה מהספר לא תספק אותו, וגם לא אותי. לקחתי נשימה עמוקה ושאלתי -

"מתי אתה מרגיש הכי פגיע?"

- "כשאני מפחד"

"ומתי אתה הכי מפחד בעבודה?" הקשיתי עליו עוד קצת...

עכשיו היה תורו לקחת נשימה עמוקה ולחשוב בטרם הוא משיב על השאלה.

- "אני מפחד כשאני צריך לפעול. כשהחלטה שלי נמצאת על הבמה, ונתונה לביקורת של מאות העובדים והמנהלים שעובדים פה".

לקחנו רגע של שקט, ואז הוא המשיך

"אני שונא את התחושה הזאת של להיות פגיע, להיות תחת העין הביקורתית. להתלבט עם עצמי בימים ובלילות אם ההחלטה שלי נכונה או לא, ואיך היא תשפיע על העובדים, על המצב העסקי ועליי"

וואהו. חשבתי לעצמי. לתשובה כזאת לא ציפיתי. הוא מדבר בכזאת פתיחות ואומץ על הרגשות והפחדים שלו.

ואז שאלתי אותו

"ולך יש אומץ ניהולי?"

ותשובתו הגיעה במהירות, כאילו ציפה לשאלתי

"כן!"

"אז איך אנחנו יכולים לעורר את שריר האומץ אצל יתר המנהלים בארגון?" הפעם זה היה תורי לשאול.

הוא הציע 2 רעיונות:

1. לשתף ולדבר עם המנהלים על הפחד הטמון באומץ.

2. לעודד אותם לדבר אחד עם השני מבלי שנעביר ביקורת.

מאד אהבתי את הרעיונות שלו. השעה שלנו הסתיימה, ואני חשבתי שעשינו היום צעד משמעותי בהבנה של מהו אומץ ואיך מתמודדים איתו.

#לעורר את שריר האומץ אצל מנהלים ועובדים בארגון