

אמא, יש לי יותר מדי דברים על הראש". מה מנהלים יכולים ללמוד מהודעת בוקר של ילד בן 12 על מגוון נוירולוגי בעבודה, על הכלים שחסרים, ועל מנהלים שיכולים לעשות את כל ההבדל
מה הקשר בין הודעת בוקר של ילד בן 12 על הרצף האוטיסטי לניהול עובדים בארגון? על נוירו-מגוון בעבודה, כלים מעשיים למנהלים, ומחקרים שמוכיחים שזה משתלם עסקית.
זמן קריאה 7 דקות


כשהלב מחליט במקום הראש: על חשיבה קבוצתית, קולות שונים, והמחיר של הסכמה מהירה מדי. תהליכי קבלת החלטות בצוות
מאת: יעל-דרור כהנוביץ, יועצת ארגונית הסיפור שהתחיל בקבוצת הורים ונגמר בחדר ישיבות לפני כמה ימים הייתי עדה לשיחה מרתקה בקבוצת וואטסאפ של הורים. אחת האמהות העלתה רעיון שנשמע פשוט ומתבקש: למה שלא נשנה את מה שתוכנן ונבקש שהילדים יישארו שנה נוספת באותה מסגרת, עם אותו צוות שכולנו כל כך מרוצים ממנו? תוך דקות ספורות הקבוצה התלהבה. הודעות תמיכה זרמו אחת אחרי השנייה. כבר דיברו על מכתב רשמי, על פנייה לרשות, על סקר בין ההורים. מישהי פתחה הצבעה. מישהי אחרת כתבה "אנחנו בפנים!". הכל נע מהר,
זמן קריאה 6 דקות


על מטריצת ביצועים מול פוטנציאל, העיקרון הפיטרי, והשאלות שמנהלים שוכחים לשאול
"יש לי עובד מעולה, אבל אני לא יודע מה לעשות איתו" את המשפט הזה אני שומעת לפחות פעם בשבוע. ממנכ"לים, מסמנכ"לים, ממנהלי ייצור. מאנשים טובים שרוצים לעשות את הדבר הנכון עם האנשים שלהם ופשוט לא יודעים מאיפה להתחיל. ויש גם את הגרסה ההפוכה: "יש לי עובד חלש, אבל אני לא יכול לוותר עליו." או: "יש לי עובדת עם פוטנציאל ענק, אבל היא לא מתקדמת." בכל הגרסאות האלה יש מכנה משותף אחד. המנהל מרגיש משהו לגבי העובד, אבל אין לו מסגרת חשיבה שעוזרת לו לתרגם את ההרגשה הזו להחלטה. מלכודת הקידום: העיקר
זמן קריאה 3 דקות





